הצום: כשדופק מהיר מחכה לבאות

כשנפגשנו לראשונה הוא ביקש לנשק אותי לאחר שסרבתי שילחץ את ידי.
הוא צחק.
המזכירה שלו פחות.
את המנהל שלי זה הלחיץ שמא אתלונן על הלקוח ותהיה בעיה בפרויקט.

אני לא א' ממשרד התחבורה ולא ג' מבית הנשיא.
אני אחת מאלף שהוטרדה מינית מאיש בעל סמכות במדינה הזו, במערכת הבנקאית ליתר דיוק.

נשיקה נשמעת כמו דבר קל רק בגלל שיש רגילות בכפייה פיזית ואונס כבר אינו מזעזע אלא אם כן זה על רקע לאומני.

משהו מתמוטט במדינה הזו, הנשמות צועקות והלב שבור מאוד. הפתרונות היחידים שמציעים לנו הם החלפת השלטון באותם האנשים  ב ד י ו ק  רק בהרכב שונה.
"מושחתים/אנסים/ גנבים/ שקרנים", הזהות השקרית שלכם נמאסה עלינו.

צריך לנקות את המוח ולחשוב מחדש – מי אני ולאן אני הולך ומה לע***ל קורה בחיים האישיים – הציבוריים – יהודיים – פרטיים של כולנו. לשם כך יש להניח בצד את כל מה שניזונים ממנו באופן רגיל – ולצום.
לצום מאוכל, משטיפת מוח של שנאה, של מיניות לא מכוונת נכון.
מהפגזה של סיילים ומתקפת קניות.
מאטימות הלב מצער שקורה אצל השני, אלימות כלפיי נשים ובעיקר מהתפיסה המוטעית שלנו, שאין בידינו לשנות דבר ו"ככה זה".

על גדות הנהר השוצף הזה, הלב של כולנו מחולל מחוסר כבוד הדדי ואז מה הפלא שבאים לרצוח בנו? לצערי, חלקנו חושבים שיש חיים ששווים יותר ויש מי שחייהם שווים פחות. ע"ע הפסקת נשימה ארוכה לטובת סיקור הפעילות של המחבל בתל אביב לעומת המשך עסקים כרגיל עם הודעות בזק על פיגועי רציחה בהתנחלות.
אין דבר כזה דם ששווה יותר.
כולנו אחד.
ואת כולנו רוצים להשמיד תדיר, במיוחד בעת הזו האיומים מבית ומחוץ.
פשוט אנחנו עסוקים מדיי בסיילים, בפחדים ובחיים הרגילים בהם הקטינו אותנו במקום להרים את קומתנו.
לנוכח המצב העכשווי בכל תחומי החיים, אסור להלחץ. צריך – להתרגש.
יש בכוחנו לשנות.

משהו עומד לקרות וכל אחד מאיתנו יקח בזה חלק, להכרעה טובה או להיפך.
בבקשה – תבחרו באופציה הראשונה.

אז מה עושים?
עוצרים.
מתבוננים.
חושבים.
צמים כדי לחיות מחדש. חיים שראוי לחיות. חיים של זהות אמיתית, מכבדת, מכילה, בעלת תקווה וחמלה.
קבוצה גדולה שחושבת זהה משפיעה על המחשבה/ תודעה/ אנרגיה של הקולקטיבית באופן שיוצר מציאות שונה (מחשבה יוצרת מציאות).

מה זה הרעיון הזה?

לא המצאתי.

זה רעיון שכבר הוכיח עצמו.
כשהמן ביקש להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, באשמה שהם מפורדים ובשטויות ושנאה עסוקים, אסתר ביקשה "צומו עליי 3 ימים" וגם היא ונערותיה צמו.

גם לפני כ3 שנים ערכנו צום דומה במהלכו 2,000 איש צמו, יום ולילה, ללא נפגעים.

רגע, אפשר עוד פרטים?
בהחלט – זה אתר הצום, צום 3 ימים.

כמה אתם עכשיו?
למעלה מ-10,000 אנשים הצטרפו אלינו, תומכים מסכימים עוצרים מתבוננים מתאחדים.
חיים.
חיים שראוי לחיות. חיים של כבוד הדדי ובנייה מחודשת.
אני מתרגשת לקראת הבאות.
סוף סוף חיים של כבוד הדדי, חיים שראוי לחיות.

אם נצליח להפוך את המציאות – נחי'ה.

תצטרף אלינו, כי אם לא… מה נוכל לומר לעצמנו אחרי השואה?

image

פורסם ב-19 בינואר 2016,ב-כשהדרך מתמשכת. סמן בסימניה את קישור ישיר. 2 תגובות.

  1. אמר ר׳ נחמן שאם היה יודע את מעלת ההתבודדות לא היה שובר את גופו בתעניות.. מי שיש לו התבודדות לא צריך צום ומי שאין לו התבודדות לא יעזור לו צום! תשחררו אותנו, בקושי מצליחים לצום את הצומות שקבעו לנו חז״ל…

    • נכון. רבינו דיבר על צום לצורך השגות רוחניות.
      רבינו גם לא עשה התבודדות פסיכולוגית כמו שלימדו אותנו. ואכן, אילו ידענו והשכלנו להתבודד באמת, לא היינו צריכים לצום כמו אסתר המלכה.
      מי שלא יכול לצום – זה מובן, אבל הכוח שלנו באחדות, על כן אנו מבקשים תמיכה ברעיון. מי שיכול לצום יצום ומי שלא – יצום מהשטף של היום יום וירכז מאמץ ב3 ימי התבודדות עם בוראו, התבוננות במעשיו ובדרך בה הוא הולך וכיצד יוכל לדייק עצמו חזרה להיות אדם אוהב כמו שקבע הבורא.
      הלוואי והיינו עושים כל מה שרבינו ייעץ לנו, לא היינו מגיעים למצב הזה.
      אבל הוא קשה ומצריך פתרון בהתאם.

יש לך מה להגיד בעניין?

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: